<h1>ספר הנייר הלכ' איסור ביאה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
אשכחן בת בתה ובת בנו ובת בתו, בתו גופי' מנלן גמרי' אנוסה מנשואה בגזירה שוה, גבי אנוסה כתיב [ויקרא י"ח] כי ערותך הנה, וגבי נשואה כתיב [שם] שארה הנה זימה היא, מה הנה דנשואה בשריפה אף הנה דאנוסה בשריפה. ורב יצחק בר אבדימי למד בג"ש נאמר כאן בפרשת אחרי [שם] גבי בת בנך ובת בתך כי ערותך הנה ונאמר אשה ובתה את בת בתה ואת בת בנה לא תגלה ערותה שארה הנה זימה היא, מה להלן עשה בתה כבת בתה וכבת בנה אף כאן עשה בתו כבת בתו ובת בנו, ומה הנה האמור באשה ובתה זימה עמו, אף הנה האמור בבת בנך כאילו זמה עמו, ומעתה נלמד עונש שריפה, זימה האמור כאן זימה האמור בפרשת קדושים דכתיב [שם כ'] באש ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה בתוככם, מה זימה האמור להלן בשריפה דכתיב באש ישרפו אף זימה האמור כאן בשריפה. והיא תשובה והוכחה לאומרי' שאין תורה שבעל פה מפי הגבורה דא"כ היכן אשכחן איסור בבתו. ונדה אע"ג דכתיב בה כרת אין הולד ממזר, דתנן הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.
<h2>דף יא:</h2>
מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה אעפ"י שאין בו ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין אותו וסוקלין ושורפין וחונקין על חזקה זו. כיצד הרי שהוחזק שזו אחותו או בתו או אמו ובא עליה הרי זה לוקה או נשרף או נסקל ואעפ"י שאין שם ראייה ברורה שזו היא אמו או בתו אלא בחזקה בלבד. ומעשה באשה אחת שבאת לירושלם ותינוק מורכב על כתיפה והגדילתו בחזקה שהוא בנה ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה. ראייה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ואמו ומכה אביו שיומת ומניין לנו ראייה ברורה שזה אביו ולא בחזקה, כך שאר קרובים בחזקה. איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזק בעיר ל' יום הורגין עליה משום אשת איש, אבל בתוך ל' יום אין הורגין עליה משום אשת איש. האשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה משום נדה. המקנא לאשתו ונסתרה ובא אחד והעיד שנטמאה והיה בעלה כהן ובא עליה אחר כך הרי זה לוקה משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בעד אחד כבר הוחזקה כזונה. האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה אעפ"י שהוא נאמן ותנשא לו אם זינתה אינה נסקלת על פיו עד שיהא שם עדים שנתארסה בפניהם. וכן אשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהא שם עדים או תיחזק.
<h2>דף כא.</h2>
מכאן ואילך מן הלכות גדולות. דמחייבינן למיפרוש מן העריות דכתיבן באורייתא, ואלו הן אמו, ואשת אביו, וכלתו, ואחותו בין מן האב בין מן האם, בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ואחות אביו בין מן האם בין מן האב, וכן אחות אמו, ואשת אחי האב מן האב, ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם, וכן אחות אשתו, ואשת [איש]. אמו ואשת אביו וכלתו, הני תלת בסקילה בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו בשריפה וכרת. אחותו, ואחות אביו, ואחות אשתו, ואחות אמו, אשת אחיו, ואשת אחי אביו בכרת לחוד ואין לוקין עליהן, כולהון תמני סרי והני כולהו לא תפסו בהו קידושין ופטורות מן החליצה ומן הייבום, אשת [איש בחנק] ונערה המאורסה בסקילה. והבא על אחת מאילו עשרים נשים פסלו מן הכהונה והולד ממזר. אמר רב הונא רמז לשניות מן התורה מניין שנ' [ויקרא י"ח] כי את כל התועבות האל עשו האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאן נינהו שניות, ואל לשון קשה שנ' [יחזקאל י"ז] ואת אילי הארץ לקח, אילי קשה מאל. ואלו הן שניות מדברי סופרים, אמו ערוה אם אמו שנייה, בתו ערוה, בת בתו ערוה. בת בת בתו שנייה, בת בנו ערוה שלישית שבבנו שנייה, [אשת אביו ערוה] אשת אבי אביו שנייה, בת בת אשתו ערוה, בת בת בתה שנייה, בת בנה ערוה בת בת בנה שנייה. חמותו ואם חמותו ערוה, אם אם חמותו שנייה, וכן אם אם חמיו שנייה, אחותו מאביו ערוה אם אם אחותו שנייה, אחות אמו ערוה אם אחות אמו שנייה, אחות אשתו ערוה רביעית שבאשתו שנייה, אשת אחי האם מן האב שנייה, אשת אחי האם מן האם גזירה לגזירה, כלת בנו שנייה, אשת אבי אמו גזירה, אם אשת אביו גזירה, אם אחות אביו גזירה, אשת אחיו מאביו ערוה, אשת אחי האב מן האם גזירה, אשת דודו ערוה אם אשת דודו גזירה. והיכא דעבר ונסיב אחת מן העריות דכתיבן באורייתא מפקינן ליה מיניה ובלא גט והוולד ממזר ואין לה כתובה, ואי עבר ונסיב שניות מדרבנן מפקינן ליה מיניה בגט והוולד כשר ואין לה כתובה, ואשת איש שנישאת על פי ב"ד צריכה גט.
<h2>דף כב:</h2>
אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם, בין מן הארוסין בין מן הנישואין בין בחיי בעליהן בין לאחר מיתת בעליהן חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן בין שנתגרשו. ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים משום שאר בשר ומשום אשת איש שהרי שני האיסורין באין כאחד. לפיכך הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו משום אמו ומשום אשת אביו. אחד אחיו מאביו ואחד אחיו מאמו בין מן הנישואין בין מזנות אשתו ערוה עליו, אבל אשת אחי אביו מן האם הרי היא שנייה כדין שביארנו. ואחד אחותו מאביו או מאמו בין מן הנישואין בין מזנות כגון שזנתה אמו והיתה לו אחות מזנות הרי זו חזקת ערוה עליו, שנ' [ויקרא י"ח] מולדת בית או מולדת חוץ. בת אשת אביו שהיא אחותו [מאביו] היא ערוה עליו שנ' [שם] ערות בת אשת אביך מולדת אביך כו', אבל אם נשא אביו אשה והיתה לה בת מאיש אחר הרי הבת מותרת לו שאין זו מולדת אביו. והלא משום אחותו (היא ערוה עליו שנ' ערות בת אשת אביך מולדת אביך כו', אבל אם נשא) [הוא חייב עליה ולמה נאמר בת אשת אביך לחייב עליה אף משום זה. לפיכך הבא על אחותו] שהיא בת נשואת אביו חייב שתים אחת משום ערות אחותך ואחת משום ערות בת אביך, אבל אם אנס אביו אשה או פתה והוליד ממנה בת ובא עליה אינו חייב אלא משום אחותו בלבד שאין בת האנוסה בת אשת אביו. אחות אמו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה בין מן הנישואין בין מן הזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אם, וכן אחות אב. הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת חייב עליה משום בתו, והבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום אשה ובתה.
<h2>דף כו.</h2>
כיון שקדש אדם אשה נאסר בקרובותיה שש נשים, וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחייה בין לאחר מיתה. ואלו הן אמה, ואם אמה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה. וכולן בחיי אשתו בשריפה, לאחר מיתת אשתו בכרת. וכן אחות אשתו ערוה עליו בחיי אשתו אבל לא לאחר מיתה. עבר ונאף עם אחת משבע אלו אע"פ ששניהם במיתת ב"ד לא נאסרה אשתו עליו. הבועל אשה דרך זנות לא נאסר באילו שבע קרובותיה, אבל אסרו חכמים לישא אשה אחת מהן כל זמן שהזונה קיימת מפני שהזונה באה לבקר קרובותיה ומתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה. הבא על אשה ובתה או אשה ואחותה דרך זנות אינה נעשית ערוה זו לזו, אלא א"כ דרך נישואין. וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו או פיתה אשה דרך זנות הרי זה מותרת לו וישאנה שאין כאן אישות. אביו או בנו שנשא אשה הרי זה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. ואשת חמיו אסורה משום מראית העין. ומצות חכמים לישא בת אחותו והוא הדין לבת אחיו. עד כאן דברי נופך.
<h2>דף מט.</h2>
מכאן ואילך מן הלכות גדולות. דמחייבינן למיפרוש מן העריות דכתיבן באורייתא, ואלו הן אמו, ואשת אביו, וכלתו, ואחותו בין מן האב בין מן האם, בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ואחות אביו בין מן האם בין מן האב, וכן אחות אמו, ואשת אחי האב מן האב, ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם, וכן אחות אשתו, ואשת [איש]. אמו ואשת אביו וכלתו, הני תלת בסקילה בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו בשריפה וכרת. אחותו, ואחות אביו, ואחות אשתו, ואחות אמו, אשת אחיו, ואשת אחי אביו בכרת לחוד ואין לוקין עליהן, כולהון תמני סרי והני כולהו לא תפסו בהו קידושין ופטורות מן החליצה ומן הייבום, אשת [איש בחנק] ונערה המאורסה בסקילה. והבא על אחת מאילו עשרים נשים פסלו מן הכהונה והולד ממזר. אמר רב הונא רמז לשניות מן התורה מניין שנ' [ויקרא י"ח] כי את כל התועבות האל עשו האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאן נינהו שניות, ואל לשון קשה שנ' [יחזקאל י"ז] ואת אילי הארץ לקח, אילי קשה מאל. ואלו הן שניות מדברי סופרים, אמו ערוה אם אמו שנייה, בתו ערוה, בת בתו ערוה. בת בת בתו שנייה, בת בנו ערוה שלישית שבבנו שנייה, [אשת אביו ערוה] אשת אבי אביו שנייה, בת בת אשתו ערוה, בת בת בתה שנייה, בת בנה ערוה בת בת בנה שנייה. חמותו ואם חמותו ערוה, אם אם חמותו שנייה, וכן אם אם חמיו שנייה, אחותו מאביו ערוה אם אם אחותו שנייה, אחות אמו ערוה אם אחות אמו שנייה, אחות אשתו ערוה רביעית שבאשתו שנייה, אשת אחי האם מן האב שנייה, אשת אחי האם מן האם גזירה לגזירה, כלת בנו שנייה, אשת אבי אמו גזירה, אם אשת אביו גזירה, אם אחות אביו גזירה, אשת אחיו מאביו ערוה, אשת אחי האב מן האם גזירה, אשת דודו ערוה אם אשת דודו גזירה. והיכא דעבר ונסיב אחת מן העריות דכתיבן באורייתא מפקינן ליה מיניה ובלא גט והוולד ממזר ואין לה כתובה, ואי עבר ונסיב שניות מדרבנן מפקינן ליה מיניה בגט והוולד כשר ואין לה כתובה, ואשת איש שנישאת על פי ב"ד צריכה גט.
<h2>דף מט:</h2>
אשכחן בת בתה ובת בנו ובת בתו, בתו גופי' מנלן גמרי' אנוסה מנשואה בגזירה שוה, גבי אנוסה כתיב [ויקרא י"ח] כי ערותך הנה, וגבי נשואה כתיב [שם] שארה הנה זימה היא, מה הנה דנשואה בשריפה אף הנה דאנוסה בשריפה. ורב יצחק בר אבדימי למד בג"ש נאמר כאן בפרשת אחרי [שם] גבי בת בנך ובת בתך כי ערותך הנה ונאמר אשה ובתה את בת בתה ואת בת בנה לא תגלה ערותה שארה הנה זימה היא, מה להלן עשה בתה כבת בתה וכבת בנה אף כאן עשה בתו כבת בתו ובת בנו, ומה הנה האמור באשה ובתה זימה עמו, אף הנה האמור בבת בנך כאילו זמה עמו, ומעתה נלמד עונש שריפה, זימה האמור כאן זימה האמור בפרשת קדושים דכתיב [שם כ'] באש ישרפו אותו ואתהן ולא תהיה זימה בתוככם, מה זימה האמור להלן בשריפה דכתיב באש ישרפו אף זימה האמור כאן בשריפה. והיא תשובה והוכחה לאומרי' שאין תורה שבעל פה מפי הגבורה דא"כ היכן אשכחן איסור בבתו. ונדה אע"ג דכתיב בה כרת אין הולד ממזר, דתנן הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.
<h2>דף נג:</h2>
אנוס פטור מכלום, מן המלקות ומן הקרבן ואין צריך לומר ממיתה שנ' [דברים כ"ב] ולנערה לא תעשה דבר. בד"א כשנאנס הנבעל אבל הבועל אין לו אונס שאין לו קישוי אלא מדעת. ואשה שתחילת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר אדם וטבעו כופה אותה לרצות.
<h2>דף נד:</h2>
אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם, בין מן הארוסין בין מן הנישואין בין בחיי בעליהן בין לאחר מיתת בעליהן חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן בין שנתגרשו. ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים משום שאר בשר ומשום אשת איש שהרי שני האיסורין באין כאחד. לפיכך הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו משום אמו ומשום אשת אביו. אחד אחיו מאביו ואחד אחיו מאמו בין מן הנישואין בין מזנות אשתו ערוה עליו, אבל אשת אחי אביו מן האם הרי היא שנייה כדין שביארנו. ואחד אחותו מאביו או מאמו בין מן הנישואין בין מזנות כגון שזנתה אמו והיתה לו אחות מזנות הרי זו חזקת ערוה עליו, שנ' [ויקרא י"ח] מולדת בית או מולדת חוץ. בת אשת אביו שהיא אחותו [מאבי'] היא ערוה עליו שנ' [שם] ערות בת אשת אביך מולדת אביך כו', אבל אם נשא אביו אשה והיתה לה בת מאיש אחר הרי הבת מותרת לו שאין זו מולדת אביו. והלא משום אחותו [מאביו] היא ערוה עליו שנ' ערות בת אשת אביך מולדת אביך כו', אבל אם נשא שהיא בת נשואת אביו חייב שתים אחת משום ערות אחותך ואחת משום ערות בת אביך, אבל אם אנס אביו אשה או פתה והוליד ממנה בת ובא עליה אינו חייב אלא משום אחותו בלבד שאין בת האנוסה בת אשת אביו. אחות אמו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה בין מן הנישואין בין מן הזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אם, וכן אחות אב. הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת חייב עליה משום בתו, והבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום אשה ובתה.
<h2>דף נה:</h2>
המכניס ראש עטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון [ויקרא כ'] את מקורה הערה, והמכניס את כל האבר הוא הנקרא גומר. וכל הביאות האמורות אחד המערה ואחד הגומר, ואע"פ שלא הוציא שכבת זרע שפירש ולא גמר כיון שהכניס העטרה נתחייבו שניהם כרת או מיתה או מלקות או מכת מרדות, בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדין, על הכנסת עטרה הוא החיוב. כל הבא ביאה אסורה בלא קושי או שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים או מי שנולד סריס כך שמו סריס חמה אעפ"י שהכניס האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה שאין זה ביאה אבל פוסל הוא מן תרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות. הבא על אחת מן העריות במתעסק אעפ"י שאין כוונתו לכך חייב, וכן בחייבי לאוין ובשניות, אבל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום ואין צריך לומר בחייבי לאוין שהוא פטור. והבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב הוא אעפ"י שסופו למות מחולי זה ואעפ"י ששחט בה שני סימנים ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
<h2>דף סב:</h2>
כיון שקדש אדם אשה נאסר בקרובותיה שש נשים, וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחייה בין לאחר מיתה. ואלו הן אמה, ואם אמה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה. וכולן בחיי אשתו בשריפה, לאחר מיתת אשתו בכרת. וכן אחות אשתו ערוה עליו בחיי אשתו אבל לא לאחר מיתה. עבר ונאף עם אחת משבע אלו אע"פ ששניהם במיתת ב"ד לא נאסרה אשתו עליו. הבועל אשה דרך זנות לא נאסר באילו שבע קרובותיה, אבל אסרו חכמים לישא אשה אחת מהן כל זמן שהזונה קיימת מפני שהזונה באה לבקר קרובותיה ומתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה. הבא על אשה ובתה או אשה ואחותה דרך זנות אינה נעשית ערוה זו לזו, אלא א"כ דרך נישואין. וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו או פיתה אשה דרך זנות הרי זה מותרת לו וישאנה שאין כאן אישות. אביו או בנו שנשא אשה הרי זה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. ואשת חמיו אסורה משום מראית העין. ומצות חכמים לישא בת אחותו והוא הדין לבת אחיו. עד כאן דברי נופך.
<h2>דף פג:</h2>
כל אשה אסורה מאילו אם היתה מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה חייב מיתה הבא עליה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום, אלא אם כן היתה גדולה, ואם היתה פחותה מזה הרי שניהם פטורין שאין ביאתה ביאה. וכן אשה גדולה שבא עליה קטן אם היה מבן תשע שנים ויום אחד ומעלה היא חייבת כרת או מיתה או מלקות והוא פטור, ואם היה מבן תשע שנים ויום אחד ולמטה שניהם פטורין. הבא על הזכור או הביא זכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים שנ' [ויקרא י"ח] ואת זכר לא תשכב משכבי אשה בין שהיה בועל או נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ולמעלה זה שבא עליו או הביאו עליו נסקל וקטן פטור, ואם היה זכר בן תשע שנים או פחות שניהם פטורין. וראוי לב"ד להכות הגדול מכת מרדות לפי ששכב עם זכר אעפ"י שהוא פחות מתשע. אחד הבא על הזכור או הבא על אנדרוגינוס דרך נקבות מכין אותו מכת מרדות. והאנדרוגינוס מותר לישא אשה.
<h2>דף צד:</h2>
מכאן ואילך מן הלכות גדולות. דמחייבינן למיפרוש מן העריות דכתיבן באורייתא, ואלו הן אמו, ואשת אביו, וכלתו, ואחותו בין מן האב בין מן האם, בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, ואחות אביו בין מן האם בין מן האב, וכן אחות אמו, ואשת אחי האב מן האב, ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם, וכן אחות אשתו, ואשת [איש]. אמו ואשת אביו וכלתו, הני תלת בסקילה בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו בשריפה וכרת. אחותו, ואחות אביו, ואחות אשתו, ואחות אמו, אשת אחיו, ואשת אחי אביו בכרת לחוד ואין לוקין עליהן, כולהון תמני סרי והני כולהו לא תפסו בהו קידושין ופטורות מן החליצה ומן הייבום, אשת [איש בחנק] ונערה המאורסה בסקילה. והבא על אחת מאילו עשרים נשים פסלו מן הכהונה והולד ממזר. אמר רב הונא רמז לשניות מן התורה מניין שנ' [ויקרא י"ח] כי את כל התועבות האל עשו האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאן נינהו שניות, ואל לשון קשה שנ' [יחזקאל י"ז] ואת אילי הארץ לקח, אילי קשה מאל. ואלו הן שניות מדברי סופרים, אמו ערוה אם אמו שנייה, בתו ערוה, בת בתו ערוה. בת בת בתו שנייה, בת בנו ערוה שלישית שבבנו שנייה, [אשת אביו ערוה] אשת אבי אביו שנייה, בת בת אשתו ערוה, בת בת בתה שנייה, בת בנה ערוה בת בת בנה שנייה. חמותו ואם חמותו ערוה, אם אם חמותו שנייה, וכן אם אם חמיו שנייה, אחותו מאביו ערוה אם אם אחותו שנייה, אחות אמו ערוה אם אחות אמו שנייה, אחות אשתו ערוה רביעית שבאשתו שנייה, אשת אחי האם מן האב שנייה, אשת אחי האם מן האם גזירה לגזירה, כלת בנו שנייה, אשת אבי אמו גזירה, אם אשת אביו גזירה, אם אחות אביו גזירה, אשת אחיו מאביו ערוה, אשת אחי האב מן האם גזירה, אשת דודו ערוה אם אשת דודו גזירה. והיכא דעבר ונסיב אחת מן העריות דכתיבן באורייתא מפקינן ליה מיניה ובלא גט והוולד ממזר ואין לה כתובה, ואי עבר ונסיב שניות מדרבנן מפקינן ליה מיניה בגט והוולד כשר ואין לה כתובה, ואשת איש שנישאת על פי ב"ד צריכה גט.
<h2>דף צז.</h2>
כיון שקדש אדם אשה נאסר בקרובותיה שש נשים, וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחייה בין לאחר מיתה. ואלו הן אמה, ואם אמה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה. וכולן בחיי אשתו בשריפה, לאחר מיתת אשתו בכרת. וכן אחות אשתו ערוה עליו בחיי אשתו אבל לא לאחר מיתה. עבר ונאף עם אחת משבע אלו אע"פ ששניהם במיתת ב"ד לא נאסרה אשתו עליו. הבועל אשה דרך זנות לא נאסר באילו שבע קרובותיה, אבל אסרו חכמים לישא אשה אחת מהן כל זמן שהזונה קיימת מפני שהזונה באה לבקר קרובותיה ומתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה. הבא על אשה ובתה או אשה ואחותה דרך זנות אינה נעשית ערוה זו לזו, אלא א"כ דרך נישואין. וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו או פיתה אשה דרך זנות הרי זה מותרת לו וישאנה שאין כאן אישות. אביו או בנו שנשא אשה הרי זה מותר לישא בתה או אמה. ומותר אדם לישא אשת בן אחיו. ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת. ואשת חמיו אסורה משום מראית העין. ומצות חכמים לישא בת אחותו והוא הדין לבת אחיו. עד כאן דברי נופך.
